R. Yosef ibn Kaspi Second Commentary Mishlei 25 – ר' יוסף אבן כספי פירוש שני משלי כה‏ – Mikraot Gedolot

תנ״ך

פירוש

(א) גַּם⁠־אֵ֭לֶּה מִשְׁלֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה אֲשֶׁ֥ר הֶ֝עְתִּ֗יקוּ אַנְשֵׁ֤י׀ חִזְקִיָּ֬ה מֶלֶךְ⁠־יְהוּדָֽה׃ (ב) כְּבֹ֣ד אֱ֭לֹהִים הַסְתֵּ֣ר דָּבָ֑ר וּכְבֹ֥ד מְ֝לָכִ֗ים חֲקֹ֣ר דָּבָֽר׃ (ג) שָׁמַ֣יִם לָ֭רוּם וָאָ֣רֶץ לָעֹ֑מֶק וְלֵ֥ב מְ֝לָכִ֗ים אֵ֣ין חֵֽקֶר׃ (ד) הָג֣וֹ סִיגִ֣ים מִכָּ֑סֶף וַיֵּצֵ֖א לַצֹּרֵ֣ף כֶּֽלִי׃ (ה) הָג֣וֹ רָ֭שָׁע לִפְנֵי⁠־מֶ֑לֶךְ וְיִכּ֖וֹן בַּצֶּ֣דֶק כִּסְאֽוֹ׃ (ו) אַל⁠־תִּתְהַדַּ֥ר לִפְנֵי⁠־מֶ֑לֶךְ וּבִמְק֥וֹם גְּ֝דֹלִ֗ים אַֽל⁠־תַּעֲמֹֽד׃ (ז) כִּ֤י ט֥וֹב אֲמׇר⁠־לְךָ֗ עֲֽלֵ֫ה הֵ֥נָּה מֵ֭הַשְׁפִּ֣ילְךָ לִפְנֵ֣י נָדִ֑יב אֲשֶׁ֖ר רָא֣וּ עֵינֶֽיךָ׃ (ח) אַל⁠־תֵּצֵ֥א לָרִ֗ב מַ֫הֵ֥ר פֶּ֣ן מַה⁠־תַּ֭עֲשֶׂה בְּאַחֲרִיתָ֑הּ בְּהַכְלִ֖ים אֹתְךָ֣ רֵעֶֽךָ׃ (ט) רִ֭יבְךָ רִ֣יב אֶת⁠־רֵעֶ֑ךָ וְס֖וֹד אַחֵ֣ר אַל⁠־תְּגָֽל׃ (י) פֶּֽן⁠־יְחַסֶּדְךָ֥ שֹׁמֵ֑עַ וְ֝דִבָּתְךָ֗ לֹ֣א תָשֽׁוּב׃ (יא) תַּפּוּחֵ֣י זָ֭הָב בְּמַשְׂכִּיּ֣וֹת כָּ֑סֶף דָּ֝בָ֗ר דָּבֻ֥ר עַל⁠־אׇפְנָֽיו׃ (יב) נֶ֣זֶם זָ֭הָב וַחֲלִי⁠־כָ֑תֶם מוֹכִ֥יחַ חָ֝כָ֗ם עַל⁠־אֹ֥זֶן שֹׁמָֽעַת׃ (יג) כְּצִנַּת⁠־שֶׁ֨לֶג׀ בְּי֬וֹם קָצִ֗יר צִ֣יר נֶ֭אֱמָן לְשֹׁלְחָ֑יו וְנֶ֖פֶשׁ אֲדֹנָ֣יו יָשִֽׁיב׃ (יד) נְשִׂיאִ֣ים וְ֭רוּחַ וְגֶ֣שֶׁם אָ֑יִן אִ֥ישׁ מִ֝תְהַלֵּ֗ל בְּמַתַּת⁠־שָֽׁקֶר׃ (טו) בְּאֹ֣רֶךְ אַ֭פַּיִם יְפֻתֶּ֣ה קָצִ֑ין וְלָשׁ֥וֹן רַ֝כָּ֗ה תִּשְׁבׇּר⁠־גָּֽרֶם׃ (טז) דְּבַ֣שׁ מָ֭צָאתָ אֱכֹ֣ל דַּיֶּ֑ךָּ פֶּן⁠־תִּ֝שְׂבָּעֶ֗נּוּ וַהֲקֵאתֽוֹ׃ (יז) הֹקַ֣ר רַ֭גְלְךָ מִבֵּ֣ית רֵעֶ֑ךָ פֶּן⁠־יִ֝שְׂבָּעֲךָ֗ וּשְׂנֵאֶֽךָ׃ (יח) מֵפִ֣יץ וְ֭חֶרֶב וְחֵ֣ץ שָׁנ֑וּן אִ֥ישׁ עֹנֶ֥ה בְ֝רֵעֵ֗הוּ עֵ֣ד שָֽׁקֶר׃ (יט) שֵׁ֣ן רֹ֭עָה וְרֶ֣גֶל מוּעָ֑דֶת מִבְטָ֥ח בּ֝וֹגֵ֗ד בְּי֣וֹם צָרָֽה׃ (כ) מַ֥עֲדֶה⁠־בֶּ֨גֶד׀ ^אבְּי֣וֹם קָ֭רָה חֹ֣מֶץ עַל⁠־נָ֑תֶר וְשָׁ֥ר בַּ֝שִּׁרִ֗ים עַ֣ל לֶב⁠־רָֽע׃ (כא) אִם⁠־רָעֵ֣ב שֹׂ֭נַאֲךָ הַאֲכִלֵ֣הוּ לָ֑חֶם וְאִם⁠־צָ֝מֵ֗א הַשְׁקֵ֥הוּ מָֽיִם׃ (כב) כִּ֤י גֶחָלִ֗ים אַ֭תָּה חֹתֶ֣ה עַל⁠־רֹאשׁ֑וֹ וַ֝יהֹוָ֗הי״י֗ יְשַׁלֶּם⁠־לָֽךְ׃ (כג) ר֣וּחַ צָ֭פוֹן תְּח֣וֹלֵֽל גָּ֑שֶׁם וּפָנִ֥ים נִ֝זְעָמִ֗ים לְשׁ֣וֹן סָֽתֶר׃ (כד) ט֗וֹב שֶׁ֥בֶת עַל⁠־פִּנַּת⁠־גָּ֑ג מֵאֵ֥שֶׁת [מִ֝דְיָנִ֗ים] (מדונים) וּבֵ֥ית חָֽבֶר׃ (כה) מַ֣יִם קָ֭רִים עַל⁠־נֶ֣פֶשׁ עֲיֵפָ֑ה וּשְׁמוּעָ֥ה ט֝וֹבָ֗ה מֵאֶ֥רֶץ מֶרְחָֽק׃ (כו) מַעְיָ֣ן נִ֭רְפָּשׂ וּמָק֣וֹר מׇשְׁחָ֑ת צַ֝דִּ֗יק מָ֣ט לִפְנֵֽי⁠־רָשָֽׁע׃ (כז) אָ֘כֹ֤ל דְּבַ֣שׁ הַרְבּ֣וֹת לֹא⁠־ט֑וֹב וְחֵ֖קֶר כְּבֹדָ֣ם כָּבֽוֹד׃ (כח) עִ֣יר פְּ֭רוּצָה אֵ֣ין חוֹמָ֑ה אִ֝֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר אֵ֖ין מַעְצָ֣ר לְרוּחֽוֹ׃ נוסח המקרא מבוסס על מהדורת מקרא על פי המסורה (CC BY-SA 3.0), המבוססת על כתר ארם צובה וכתבי יד נוספים (רשימת מקורות וקיצורים מופיעה כאן), בתוספת הדגשת שוואים נעים ודגשים חזקים ע"י על־התורה

הערות

^א מַ֥עֲדֶה⁠־בֶּ֨גֶד׀ =א ומ״ש (מקף בתיבת משרת)

E/ע

הערותNotes

(א) גם אלה משלי שלמה – זה עֵד גם כן, כי שלמה לא חבר הספר כלו כסדר, אבל היה אומר או כותב מאמריו בסירוגין, קצתו היום וקצתו אחר שנה או שנתים, ואחר אם בימיו או אחריו העתיקו אנשי ירושלים מאמריו, עד שאלו האחרונים לא העתיקו עד בא חזקיה מלך יהודה, כי חזקיה חכם גדול היה, ונראה שחפשו באוצרותיו את אנשיו, ומצאו זה הקונדרוס והעתיקוהו וחברוהו אל מה שקדם. (ב) כבוד אלהים הסתר דבר – כבר הודעתיך כמה פעמים כי השמות מהם מצורפים עם הפועל ומהם עם הפעול, לכן כבוד אלהים הוא סובל שני אלו כמו: קללת אלהים (דברים כ״א:כ״ג), וכן: הסתר דבר וחקור דבר, ויתכן שאלהים ומלכים הם המסתירים והחוקרים, ויתכן שהם הנפעלים. ולפי דעתי כי אלהים והמלכים הם בזה המכובדים והמוסתרים והנחקרים, ונמצא: וכבוד י״י מלא (שמות מ׳:ל״ד-ל״ה), וכן באדם: את כל הכבוד הזה (בראשית ל״א:א׳) והעולה בזה אחד, ופירוש זה, כי החקירה היא הפך ההסתר, כי החקירה הוא השגות הנסתר כמו: אני י״י חוקר לב (ירמיהו י״ז:י׳) הלא אלהים יחקר זאת (תהלים מ״ד:כ״ב).
והנה הסתר וחקור, הם שמות דמיונים ראשונים ומקורים, וזה כאלו אמר: כבוד אלהים הוא דבר נסתר, כלומר הוא ממין הדברים הנסתרים, כי הוא בלתי מושג לעולם, כי לא נוכל לכבדו יתברך כראוי לו, או לא יושג כבודו ויקרו, ואמנם כבוד מלכים הוא דבר מושג אחר החפוש וההשתדלות המופלג, ויהיה אמרו: הסתר דבר, כאלו אמר: דבר נסתר, וכן אמרו: חקור דבר, טעמו הוא דבר נחקר. (ג) והנה שלמה אחר שאמר שכבוד מלכים הוא דבר נחקר, רצוני, מושג אחר החקירה המופלגת, יאמר כי יש בם דבר, אחר בלתי מושג לעולם, והוא: לבם ורצונם, כי עקוב הלב מכל מי ידענו,⁠¹ ויותר מכלם לב המלכים בהפלגה מבוארת. וזה הוא אמרו: ולב מלכים אין חקר.
והנה ידוע ממלאכת ההגיון כי הקשה מציאותו יאמר עליו: נמנע מציאותו, ולכן.... על לב מלכים, ואם יתכן שמאַת קצת רואי פניו תמיד ואנשי עצתו יֵחָקֵר ויושג, והנה עם כל זה הוא קשה בתכלית הקושי, עד שיתכן לומר עליו: אין חקר, אבל להיותו אפשרי אחר הקושי, המשיל זה: בשמים לרום וארץ לעומק. כי ידוע שהוא ענין מושג, אבל בקושי. (ד) הגו סיגים מכסף וג׳ – כבר הודעתיך שאין אנו דורשין סמוכין בזה הספר, אם בקצתם הודענו כי סמיכות קצת פסוקים היה ראוי, וגם אלו מזה המין, כי: הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, הוא משל לפסוק הבא אחריו, כמו חצי פסוק: נזם זהב באף חזיר (משלי י״א:כ״ב) לחציו האחר, הבא אחריו, והכל נכון בלשון. (ח) פן מה תעשה באחריתה וג׳ – זה הפלגה, כי לא אמר פן מה יעשה, והטעם ואף על פי שידך תקפה ואתה כביר כח, ולא תירא ממה שיעשה איש ריבך, אבל ראוי שתירא ממה שתעשה, כי אולי תהרגנו, או זולת. זה מענינים קשים ימשכו באחרית מן הריב. (ט) ריבך ריב את רעך וג׳ – דרך סכלי הזמן כי האחים והחברים אשר מצד קורבתם יגלו סודם איש אל רעהו, הנה כשיזדמן שיַכעס אחד מהם חברו, לאיזה סבה מדברי ריבות העולם, כי אז יגלה כל מה שנודע אצלו מסודות רעהו, לזה בעצמות {לא}⁠^א אמר שלמה: ריבך ריב וג׳ וסודו אל תגל, רק אמר וסוד אחר אל תגל, כי היתה המצוה יותר כוללות. (י) ודבתך לא תשוב – כבר הודעתיך, כי מהדברים העמוקים במקרא ומהדרכים המסוכנים, הוא להשמר מהו השם הסמוך אל הפעול, ומהו הסמוך אל הפועל, לכן אמרנו על דרך משל, ודבתך, יתכן היותו דבת המדבר, ויתכן היותו דבת המדובר בו, ואולם בזה פרושו דבת המדבר, כי בזה סמך אל הפועל, כלומר, כי כאשר גלית סוד רעך אשר הפקיד אצלך בעת האהבה, הנה השומעים יגַנוך על זה, כי יאמרו: ראה זה גלה ופרסם בעת כעסו, מה שהפקיד לו בסוד רעהו בעת אהבתו, הפקידו לו מחר סודותיהם ואתה לא תוכל להשיב אחור דבתך הרעה, רצוני, מה שגלית מסודותיו. (יא) תפוחי זהב במשכיות כסף וג׳ – כבר הודעתיך, כי זה המין הוא אחד ממיני הספר הזה, וזה הולך דרך חידה, כמו שאמר: דברי חכמים וחידותם (משלי א׳:ו׳). וזה כענין חידת שמשון, מהאוכל יצא מאכל (שופטים י״ד:י״ד), וכן חידות יחזקאל שהמשיל נבוכדנצר לנשר (יחזקאל י״ז:ג׳) ורבים כן בספרי הנביאים, וכל זה מבואר, ואמת כי זה הקונדרוס אשר העתיקו אנשי חזקיה (משלי כ״ה:א׳), הנה רובו הולך על סדור זה המין.
ודע עוד, כי נאמר במה שאחר הטבע, כי הדומה, והוא הוא, הם ענינים נאמרים מצד הדמיון, אף בסוג רחוק מאד, לכן אמרנו על דרך משל: דָבָר דׇבֻר על אפניו, הוא תפוח זהב, הוא מטבע, הוא הוא. ואמרנו, דָבָר דָבֻר, הוא כתפוח זהב, הוא מטבע הדומה. כי אמרנו כתפוח, פרושו כדמיון התפוח, והנה אין הבדל בזה הענין בין אמרנו: הוא הוא, ובין אמרנו: הוא כמוהו, ולכן אין הבדל בין אמרנו: העצל לשולחיו הוא חומץ לשנים, ובין אמרנו: העצל לשולחיו הוא כחומץ לשנים (משלי י׳:כ״ו), רק שהראשון הולך על דרך: הוא הוא, והשני על דרך הדומה, אבל העולה בעניין אחד, והקש על זה.
והנה זה המשל, רצוני, תפוחי זהב במשכיות כסף, כבר פרשו החכם השלם רבינו משה ז״ל והטיב בו מאוד, וכבר הודעתיך כי לא נוצרתי להעתיק ספרים ופירושים. (יב) נזם זהב וחלי כתם וג׳ – הנה מוכיח חכם, יש בו קדימה ואיחור כי טעמו, חכם מוכיח, כמו, עמד ראובן, ראובן עמד, שנזכר בספר מליצה, והנה זה המשל מבואר ענינו, ואין בו עומק אחר, רק כמו שנזם הזהב הוא עדי מיפה לנושאו, כן החכם המוכיח, מעדה ומיפה בעל האוזן השומעת למוסריו, אבל אמר, אזן, כי הנזם באזן ומה מאד מופלג זה, כי דרך ההמון לשאת נזם הזהב באזנים לעדי בחיצונים וליפותה ולנאותה לעיני השמש, ואין עדי ונוי ויפוי באזנים על דרך האמת כנשאה תוכחת חכמה. (יג) כצנת שלג ביום קציר וג׳ – גם זה מבואר, וענינו כי פעל קרירות חתיכת שלג לשים אותה בפה, ביום חום, להשקיט הצמא וחום הנפשות, כן פעל ענין הציר הנאמן שיעשה לשולחיו, ואמרו: ונפש אדניו ישיב כמו יניח, או מטעם: והשיבו אשכר, כי נפש הציר תעמוד ותמלא מקום נפש אדניו. (יד) נשיאים ורוח וגשם אין וג׳ – ידוע, כי אחרי העננים והרוח, נוחיל לגשם, כן אחר שיתהלל האדם לתת לנו מתנות, הנה נוחיל לאותן המתנות, והפליג דרך צחות המליצה לומר. רוח. כי רוח נזרע להבל. (טז) אכול דיׇךְ – אכול ספקך, כי הוא שם דמיון ראשון, וזה הפסוק משל לפסוק הבא אחריו: מפיץ וחרב וחץ שנון (משלי כ״ה:י״ח). הם שלשה כלים עושים כל מיני השחתה בדרכים משונים, כי המפיץ הוא הפטיש יפוצץ סלע, והחרב הוא החותך, והחץ דוקר, ומה יש עוד? (יט) שן רעה ורגל מועדת – ידוע כי האדם בוטח בשניו וברגליו במהלכו לכל צרכו, וכאשר שניו תשברנה, כשיתחיל לאכול, ורגליו ימעדו כשיתחיל ללכת באשר שמה הרוח, הנה כזבו ובטלו בטחוניו, כן מבטח בוגד ביום צרה, כלומר, כי כל אדם יבטַח וישען בעת צרתו להעזר מאוהבו, ואם אוהבו זה הוא בוגד, אוי לו, והנה מבטח בזה, הוא שֵם סמוך אל הפעול. (כ) מעדה בגד ביום קרה וג׳ – הנה בזה שני משלים, והם, מעדה בגד, וחמץ על נתר, כדרך פסוק: כחמץ לשנים וכעשן לעינים (משלי י׳:כ״ו), והנה מעדה מטעם עדי, והענין כי בימי החורף והקור אין ראוי לשאת בגדי שש זהב וארגמן, ואם הם דברים נאים ועדי יפה מאד, אין זה בעתו, כן הוא שר בשירים על לב רע, כלומר, שישירו המשוררים לפני איש שיש לו מצוקות ודאגות בלבו, כטעם: ודחון לא הנעל קדמוהי (דניאל ו׳:י״ט): ואמנם משל חומץ על נתר, לא נודע אצלי בו יחס עצמי, מצד כי נתר מסופק אצלינו מהו, ואיך שיהיה, הנה המשל בזה הוא, שהחומץ לא יעשה פעל בנתר, או יעשה פעל מכאיב ומשחית, כן יקוץ ויכאב האיש הנכאב לבב, בשמיעת שירים ונגונים כאמרו: ואם אשמע בקול שרים ושרות (שמואל ב י״ט:ל״ו). (כב) כי גחלים אתה חתה על ראשו – כי יצר לו מאד, כי בעיניו יראה שנפל לצורך חייו בידי שונאו.
וי״י ישלם לך – מה שתוציא, כי תעביר על מדותיך. (כג) רוח צפון תחולל גשם – כי הרוח הצפונית, כמו שהתבאר באותות עליונות, תדיח ותאסף האַדים בדרום, עד שיעשה שם הויה תמציא הגשמים, כן לשון סתר תחולל ותמציא ותבנה פנים נזעמים.
וטעם לשון סתר – לשון הרע והרכילות כי יובא לאדם. (כה) מים קרים על נפש עיפה – כי העיף הוא צמא ישתוקק למים קרים, כי חום ויובש הלב גובר בו, כן האדם כשיהיה לו הענין מה בארץ רחוקה, אם בן אם אח אם עסק אחר, שיהיה לבו הומה עליו. (כו) צדיק – הוא מקור מים חיים, ומעין טוב נובע. (כז) אכל דבש הרבות לא טוב וחקר כבודם כבוד – אין בכל משלי מלה נפלאה כזאת, רצוני, אמרו: כבודם, כי לא זכר פרטים ואישים, שאליהם ירמוז במלת כבודם, ומדעתי הוא רומז לצדיק קדם זכרו, רצוני, כלל הצדיקים וסוגם שהם אישים רבים, וזה כי כוון שלמה להוכיחנו וללמדנו, איך ראוי שנעשה להם הפך מה שיעשו להם הרשעים, וזה כי הם, מְעַיׇן ומקור שמֵימיהם נובעים ונוזלים מעומק מופלג מקור מים חיים, והרשע יחמירם וירפושם, כי הוא יקלה ויבזה הצדיק בדבור ובמעשה בידים, וראוי לעשות הפך זה, והוא, להנהיג בם מנהג כבוד ושמירה מעולה מכל טנף בתכלית ההשתדלות, ולא נוכל בזה לעשות יותר מדאי, לכן אחר שהפליג ברוע הענין אשר יהיה בזמן שהצדיק החכם השלם נופל ביד הסכלים הרעים, יאמר פסוק אחר, להודיענו, איך ראוי הפך זהו והמשיל זה באכול הדבש, כי הדבש אעפ״י שהוא המזון היותר ערב שיהיה, הנה ההפלגה ברבוי אכילתו איננו טוב, כי נוכל לאכול ממנו יותר מדאי ויזיק לנו, כמו שקדם למעלה, אמנם לא נוכל לעשות בכבוד השלמים יותר מדאי, וכל עוד שנרבה ונפליג בכבודם אינו מזיק לנו, אבל מועיל לנו, כי הוא כבוד לנו וזהו אמרו: וחקר כבודם כבוד, כי חקר הוא הפלגת הענין ותכליתו האחרון, והנה הכבוד שנכבד אנחנו את השלמים הוא הפך: צדיק מָט לפני רשע (משלי כ״ה:כ״ו). רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ השוו ללשון הפסוק בירמיהו י״ז:ט׳.

^א כן כנראה צריך להוסיף, אך מלת ״לא״ חסרה בכ״י מינכן 265.

E/ע

הערותNotes

הערות

Tanakh

Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון